ניקוי מיצים, יוגה וזן

מהו זן?

זן הוא לא דבר מיוחד שיש להסבירו. זן היא החוויה של כל אחד עם עצמו בנוכחות מלאה באמת, כמו שקיפות של מראה נקייה, כך נקבל את הרגע הזה, כאן ועכשיו. היכולת להביא את הרגע הזה לכל עשיה שלנו בשלמות, בחמלה ובאהבה.

אנחנו חווים בכל רגע חיים ומוות, הרגע מת ומיד חדש נולד, תא מת ומתחדש, עונה באה עונה חולפת, עץ תפוחי ההדר מניב פירותיו בחורף, משיר עליו באביב ומתחדש בסתיו, זה יופיו וטבעו של הטבע.

לאחת הסדנאות  הגיע אישה באיחור, כולה הייתה נסערת מחווית האיחור, מתנצלת שוב ושוב שלא צלח לה להגיע בזמן וזאת כיוון שפספסה את האוטובוס בתחנה הראשונה. אז  ומשם הכל התגלגל בשונה למה שתכננה, "אילו רק הייתי יותר קשובה ולא מהורהרת על דאגתי הרבה לביתי "אמרה. הכנסתי אותה לביתי והושבתי אותה על כיסא שתרגיש  בנוח, היא אמרה שהיא צמאה. מבלי לחשוב פעמיים הגשתי לה כוס מים.

כשאני רעב, אני אוכל, כשאני צמא אני שותה, הפעולות הרגילות הללו נשמעות מאוד בהירות לעומת המחשבות שמתעתעות בנו. איך להביא בהירות מחשבתית לתוך היום יום, בו תרגול הזן עוסק.

זן מסביב לאוכל ההכנה

בזמן בחירת מוצרי הגלם אני קשובה לעונת השנה ובוחרת את מה שאימא אדמה מניבה עבורנו בעונה.

אחריות מנהל המטבח דורשת דיוק בכמויות האוכל שמכין עבור המסובין בספר…
מתאר מאסטר המטבח-השף של המנזר, את המשימה אותה לוקח מהרגע הראשון שמתכנן את הארוחה אותה יגיש למתרגלים.
הוא יוצא לקניות ובוחר את האורז הראוי, הירקות למרק, האצות לסלט.
הוא רוכש בדיוק רב את הכמויות הנכונות, שב למטבח ומתחיל בהכנות.
שוטף את האורז עד שהמים יוצאים צלולים, מבלי להחסיר שום גרגר אחד, מתבשל לו האורז במסירות ואהבה.
מבשל את המרק עם הירקות הטריים, מכין את סלט האצות בתיבול העדין והנכון שיתאים לכולם.
הכל סביב התחשבות וצניעות ורצון להעניק אהבה ועדנה, שתמלא את הסועדים בחיבור ואהבה לאימא אדמה.
הארוחה מוכנה, צליל הפעמון קורה לכולם לארוחה, הכל בשתיקה.
עונות באות עונות עוזבות, אימא אדמה לובשת בגדי חג.

זן מסביב לאוכל הארוחה

לובשת את בגדי האפורים, גלימה ומכנסים נוחים.
צליליו של הפעמון הנעים נשמע, זה בדיוק הזמן  להתכנס לארוחה.
ניגשת למדף בו נמצאים ארוזים ארבעת הקערות והכף שבד נעים עוטף אותן.
מתיישבת על הכרית באולם התרגול, לוקחת נשימה גדולה, מכנסת יד ביד יוצרת איחוד מושלם עם עצמי.
סביבי ישובים יתר המתרגלים כולנו מחכים לצליל הצו'ק פי (מעין כדור עץ חלול עם ידית).
ללא מילים, בדממה אצילית שמכבדת את התכנסותנו לארוחה.
הצ'וק פי מהדהד באולם.
אני פותחת את הבד הנעים ומסדרת את ארבעת הקערות והכף וממתינה לצליל נוסף.
הצליל הבא של הצ'וק פי מסמן את תחילתה של הגשת הארוחה לפי הסדר.
מזיגת מים לקערה אחת לניקוי הקערות טרם קבלת האוכל לתוכן.
אט אט ובשתיקה עוברים להם המתרגלים כל אחד עם קערות הגשה- מרק, אורז, תבשיל, סלט,  הכל מותאם לעונה.
אני בוחרת לקחת מעט מכל דבר בכדי להתחשב באחרים ובכדי לדעת בוודאות שאסיים את מה שלקחתי.
תרגול מודעות לכמויות והתחשבות.
צליל הצ'וק פי נשמע שוב המבשר את תחילת הארוחה.
אני מתחילה לאכול בשקט רב, מתרגלת את הדיוק בלעיסה ובמגע של הכף בקערות, כן גם שם אני רוצה שהמגע ילטף ולא ירעיש.
צליל הצו'ק פי מהדהד, זה הסימן שסיימנו לאכול, הגיע שלב ניקוי הצלחות.
מזיגת תה צמחים לתוך אחת הקערות, התה החמים מסייע לי לנקות את כל השאריות מהקערות.
אני לוגמת את כולו אחרי הניקוי, מסיימת את מסע הארוחה בשלמות.
הכל נקי מוכן לאריזה לארוחה הבאה.
הבד הנעים עוטף חזרה את הקערות הנקיות ושב למדף.
הכל שקט ונעים
דממה.
מודים לאימא אדמה שנתנה וכיבדה ואנחנו אותה חזרה.

תרגול זן במרכז

אביטל מתרגלת זן קוראני מזה שני עשורים, היום הינה מורה ומנהלת (אבס)את מרכז זן השרון בישראל, אביטל חיברה את עולמות התוכן הקולינרי שלה עם הוראה הזן ומעבירה סדנאות בישול והעשרה במטבחים במקדשים, מרכזי זן ומרכזים שמזמינים אותה. אביטל מלמדת  לעשות את החיבור בבחירת מנות עונתיות מן הצומח מותאמים לריטריטים.

לבית הספר העולמי קוואן אום, שייסד זן מאסטר סונג לחצו כאן

https://www.kwanumisrael.org/